מולך פרושה שורה של מפתחות
ובסופה עומד
אני.
המון מפתחות, בכל צורה, סוג, גודל, עם שיניים, בלי שיניים,
עשויים כסף, זהב, נחושת.
אולי אחד מהם הוא המפתח לסוגרי ליבי.
אי-אפשר לדעת איזה מפתח ישחרר נעילתי.
יש צורך לנסותם, אחד-אחד.
ולי יש סוד שרק אני יודע-
כדי לפתוח את ליבי, להיכנס אליו, אל החום, יש צורך בצרור.
צרור של מילים יפות השזורות יחד בזר צבעוני של
שמש אביב.
ועכשיו, במקום שורת מפתחות,
מילים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.