עומרי אברהם / הלילה שוטה גמור |
הוא חובק את הירח בחיבוק כחול כהה.
הלילה מאהב של בודדי העיר, עזובי העיר,
המוצאים מסתור בין כתליו הכהים, אפלים.
הלילה הוא שוטה גמור.
אני בודד, אבני הרחוב הנבעטות זוכות ליחס מלבב, למגע.
עכשיו לבד, אין איש סביב. רק הלילה בחבקו אותי,
חיבוק כחול כהה, קר.
אני והירח בחסותו של הלילה ובכסותו הכוכבית,
אני והירח בודדים ומאירים ביחד.
למה אני?
למה הוא?
-הלילה הוא שוטה גמור!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|