והמהפכה
לא במילים היא
כתובות על קירות
ביד ממהרת
נאמרות באהבה ובזעם
בכיכר עיר
מושמעות שוב ושוב על מקלטים
תמונה קול תמונה כל תמונה
והמהפכה
היא בכתפיים
באגן
בתנועה
בחלל שבין צליל לצליל
מברשת, מיתר, עור מתוח
ציפייה, שתיקה, נשימה, רתיחה
בזיעה ניגרת על ידיים מתופפות
בכאב שבאצבעות על המיתר
ברגל מתופפת שומרת קצב
היא מתנגנת גם כשמוחרמים הכלים
כשהצבא מקיף את ביתו של הסולן
הקצב ממשיך גם שנקרע עור התוף
מוסיקה היא נשק
בפוליטיקה של אהבה
הפחד בכתפיים הופך לזמן הופך לכוח
תנועת האגן ממציאה חיים
שם בניגריה
אחר כך ניו יורק
והמהפכה שלך
עכשיו באזני שלי
חדר בירושלים
לב בוער
וכתפיים מקוות. |
