מישהו אחר מדבר מתוכך.
מישהו שאת לא תמיד מכירה ולא יודעת איך לשלוט בו.
את תמיד חייבת להיות בשליטה.
ועכשיו את לא.
הוא כמו דיבוק מוזר, למרות שאת לא מאמינה בדברים האלה.
הנה הוא עכשיו מדבר מתוכך ואת נאלמת דום בפניו.
הנה הוא הלך וקרע לחתיכות את הציור הגדול שעבדת עליו שבועות.
הנה הוא חותך אותך.
הנה הוא שונא אותך.
הנה הוא מנשק את פצעיך.

ואני, אני הכול יודעת, שומעת כל מחשבה בראשך,
מאיצה בך לחשוב, להבין, לבלוע, לבלום, לדמום.

היא שאלה אותך אם את ראויה לאהבה.
מה את אומרת?
את ראויה?
את חושבת?
למה השתתקת מולה פתאום?
למה השתתקת מולך?

ממה את מפחדת כל כך?