סואד עכשיו הורגת אותי בשירה שלה, היא לוקחת אותי אליה, אל
המערב שכולם קראו לו מזרח,
סואד עכשיו היא המיית גלים שכה ערגתי אליהם כל ימי חיי,
סואד היא ציפור שלום, זמיר של שלווה,
סואד יודעת שאני מקשיב לה עכשיו וכותב לה שיר אהבה, שיר
כיסופים לחלום ישן נושן,
סואד נשמתי מתעלסת עם נשמתך החופשייה,
סואד רוחי כרגע מרחפת עם צליל קולך ברקיע דמיוני ואמיתי
סואד את הסוד הפרטי שלי,
סואד את תרופה לתחלואיי, לתחלואי העולם הנבזה הזה,
סואד, את המדבר, את הים, את הכל
סואד את הפרט שחסר לאושר,
סואד אני יודע שעינייך נוצצות מדמעות כשאת שרה אי שם במרחבים,
סואד, איתך אני הופך לאדם יפה במקום נסתר,
סואד, הופכת קללותיי לברכות שהיו שגורים בפיות משוררנו
האבודים, מורי סאלם שבזי
סואד, סוטול נצחי,
סואד, רופאת היקום,
סואד, אור נגוהות בעולם אפל
סואד , מתנת האלוהות ליצורים שפלים שכמונו,
סואד בתום שיריך, פנינים בוהקים שאימי כה אהבה, אני מסרב לחזור
לדבר הזה שאין מילים בשום מילון לתאר אותו והולך ולוחץ שוב נגן
וכותב עוד שיר געגועים למוסיקה וחיים שנלקחו מאיתנו על לא עוול
בכפינו התמימות תמימות צרופה.
סואד, אם ישמיעו את שיריך במערכת שמע חזקה דיה כדי שכל אזרחי
העולם יאזינו לך אני בטוח שיפסקו המלחמות,