אם תעלעל באלבום ילדות מאובק
לעולם אל תזניח את שולי התצלום
שם, רכון אל סורגי הכלוב,
תמיד בצדודיתו הלא ממוקדת,
לכוד הזר.       ועל אף
שהצבע דהה לו והצהיב הנייר,
צדעיו לא יכסיפו...צעיר למראה,
עדיין באביב ימיך, אתה נקלע
לשעת צהריים משכרת שכזו,
כשגן החיות העירוני הומה מבקרים
וקל מתמיד לשקוע בחלום בהקיץ.
די שלא תהיה זהיר לרגע הרה גורל,
בו תייר מזדמן מכוון עדשתו
לעברה של חיה מפוהקת.
נדמה שאפילו אינו מבחין בך,
כשכל עולמך קופא שם מלכת
ואטימותו של המבט המזדגג מכה בך.
יד השיכחה כמו נשלחת אז,
צמצם נסגר עליך כטלף
להנציח זרותך.