היה היו בעיר רחוקה תאומים סיאמיים. התאומים האלה היו תאומים
מאוד מיוחדים, כי הם היו תאומים סיאמיים לא זהים.
האחד היה זכר והשני נקבה.
הם הצליחו לשרוד את השבוע הראשון שהרופאים נתנו להם, ולמרבה
הפלא גם את השלושה השבועות שבאו אחריהם.
התאומים הסיאמיים היו מחוברים בכף היד, היו להם רק שלוש ידיים
(במקום ארבע...) לכן הם הצליחו להסתדר לא רע.
נכון, היו להם בעיות. והיה קשה להשתלט עליהם לפעמים אבל בסך
הכל כולם היו מאוד גאים בהם ובצורה שבה הם התמודדו עם החיים
הלא פשוטים האלה. נכון הם עוד היו תינוקות קטנים ואת רוב
העבודה הקשה עשו ההורים אבל בכל זאת, תחשוב שניה שאתה תינוק
ומחובר לך ליד עוד תינוק, או יותר נכון תינוקת...

ככה הם גדלו, וככול שהם גדלו הם אהבו אחד את השניה יותר יותר.
אפילו ברגעים שכבר חשבו שאי אפשר לאהוב יותר, אחד מהם הפתיע את
השני (כמה שזה היה קשה) והם אהבו בעוד קצת יותר.
עם השנים, כדרך הטבע, הם הגיעו לגיל ההתבגרות. הנקבה התחילה
להתפתח קצת יותר מוקדם מהזכר והיא התחילה לחוש אי נעימות
מסויימת בחברתו. אבל לא היתה לה ברירה, הוא היה היד השניה שלה.
לכן שניהם התגברו על המכשול הזה, ועל עוד הרבה אחרים. ובכל
מכשול, הם רק אהבו יותר.

הם היו יושבים שעות ומסתכלים אחד לשני בעיניים. לשניהם היו
עיניים כחולות, יפות יפות יפות. עמוקות עמוקות עמוקות.
הם היו יושבים שעות ומשחקים משחקים. הם היו כל כך קרובים אחד
לשניה, שהם בילו את כל זמנם יחד. הם למדו להכיר אחד את השניה.
הוא ידע עליה הכל, ידע את כל סודות ליבה. והיא ידעה את שלו. לא
היו סודות ביניהם. הוא גילה לה הכל, והיא לו.
הם היו יושבים בכיתה ולא מצליחים להתרכז. הם היו שקועים אחד
בשניה כל כך עמוק שאי אפשר היה להפריד ביניהם.
הוא היה ה"יומן יקר" שלה והיא היתה "שמעי איזה קטע קרה לי
היום".  

היא הרגישה כל כך נוח איתו. הוא היה מסבן לה את הגב, ומוזג לה
קולה בארוחת צהריים, מעיר אותה בבוקר ודואג שהיא תתעורר כי
הייתה לה נטייה להמשיך לישון. הוא היה הסיבה שבגללה היא
התעוררה בבקרים. אם הוא לא היה היא הייתה ממשיכה לישון
לעולמים. אם הוא לא היה, סביר להניח שגם היא לא.  הוא היה
היצור שהיא אהבה הכי בעולם. היא הייתה נותנת הכל כדאי שהוא
יהיה מאושר. ברגע המשבר הכי קטן שהיה לו היא היתה עוזבת הכל
ומנסה לברר מה קרה, מה לא בסדר, למה החצי השני שלה מרגיש כל כך
רע.

היא הייתה מחזיקה לו את הדוש כשהוא סיבן את כפות הרגליים, והיא
הייתה מקשקשת את החביתה שלו בבוקר בזמן שהוא חתך ירקות. היא
הייתה מחדדת לו את העפרונות בזמן הוא הכין שיעורים, היא הייתה
מלטפת לו את השיער לפני שהוא נרדם. עליה הוא חלם בלילות ועליה
הוא חלם בבקרים. אם היא לא הייתה סביר להניח שגם הוא לא. לא
היה דבר יותר חשוב לו ממנה, הוא היה עושה הכל כדי לראות את
החיוך המאושר הזה מרוח לה על הפנים היפות שלה.
הוא היה מדבר אליה שעות, והיא היתה מקשיבה.
לא היה אף אחד בעולם מלבדם.
הם חיו אחד בתוך השניה, אחד עם השניה, אחד של השניה.

לילה אחד לפני שהם נרדמו, הוא לחש לה באוזן שהוא אוהב אותה,
והיא לחשה לו חזרה שהיא אוהבת אותו אפילו יותר.
הוא הסתכל לה בעיניים ונשק לשפתיה, נשיקה רכה רכה, אוהבת,
נשיקה שאומרת כל כך הרבה דברים טובים, היא אומרת שמיים וכחול,
וים וחול, אומרת אדום אהבה ותות ואומרת את כל המילים היפות שיש
בעולם.
היא התענגה מנשיקה, בעודה מתמסרת ללשונו. היא נכנעה לידייו
המלטפות כשהחל להרים מעליה את חולצתה מנשק את בטנה מלקק את
הפופיק. היא לא התנגדה כשהשליך מעליה לגמרי את החולצה ואת
המכנסיים והשאיר אותה עירומה. הוא הסתכל עליה והיא הסתכלה עליו
הוא הוריד מעליו את הבדים. הוא לחש לה שהיא כל העולם שלו וחדר
פנימה, לאט ובעדינות, כדי לא להכאיב לה, למלאך שלו.
הם עשו אהבה כל הלילה.
כי הם אהבו, ובכל יום ובכל שעה האהבה רק הלכה וגדלה.