להניח את הראש על משענת הספה שבבית ולעצום עיניים. לעבור ממצב
של עירות למצב של נים ולא נים. לשמוע את קולות משפחתי מדברים,
וקולם נשמע קרוב ורחוק כאחד. קול שניתן לשמוע כאשר הגוף נרדם
אך החושים עודם ערים. להרדם בעייפות, להתעורר כעבור שעה ולסחוב
את עצמי בקושי במעלה המדרגות למיטה. להתעורר למחרת בבוקר לאחר
שינה ארוכה ועריבה לקול אחי המקפצים, מוציאים אנרגיה שהצטברה
במשך הלילה.
לשמוע בסעודה את מריבותיהם של הורי, חוזרים על עצמם שוב ושוב.
לסתום את האוזניים לקול הצעקות המחרישות, לנסות להתעלם
מההעלבונות המוטחים באופן יום-יומי.לנסות לחיות את חיי על פי
דרכי ולהיתקל בהתנגדות ההורים על כל צעד ושעל. לבקש בכל שלב
בחיי- אנא, רק שיקבלו אותי כמו שאני. אני ביתם, תוצר מעשיהם
וחינוכם. אין זו אשמתי שאני מי שאני, אז אנא- קבלו, אהבו
והעריכו אותי בלי שאצטרך לשם כך לחיות את חייכם שלכם, עפ"י
הדרך שראיתם לנכון ללכת בה.

פעמים אף שקלתי בליבי לוותר על דרכי שלי, לא לחיות את חיי על
פי הדרך שאני מוצאת לנכון לחיות בה, אך ורק כדי לרצות את
ההורים. כדי שאוכל לדעת שהם מביטים בי, וליבם גואה בגאווה על
הבת המוצלחת שהם גידלו.
אבל מה לעשות, אני עקשנית מדי. עקשנית וגאה. לעולם לא אוכל
לחזור אחורה על עקבי ולומר להם- טעיתי. וזאת כאשר אינני חושבת
שטעיתי. אני פשוט חיה את חיי כפי שהם ניראים לי.
והם חיים את חייהם כפי שהם ניראים להם.
מעגל הקסמים שלי.