אֲנִי מֻקָּף קִירוֹת זְכוּכִית
מִתַּחַת לְתִקְרַת הַזְּכוּכִית
אֲנִי רוֹאֶה אֶת רַגְלָיו שֶׁל הַשָּׁכֵן
מְרַחֲפוֹת עִם אוֹפַנֵּי-הַכֹּשֶׁר שֶׁלּוֹ
בַּשָּׁמַיִם הַשְּׁבִירִים שֶׁלִּי.
מִתַּחַת לְרִצְפַּת הַזְּכוּכִית
הַשְּׁכֵנָה מִלְּמַטָּה
מַבִּיטָה עַל מַה שֶׁהִיא חוֹשֶׁבֶת שֶׁהִיא רוֹאָה
וּמַרְגִּיעָה אֶת הַכֶּלֶב
כְּשֶׁאֲנִי עוֹבֵר בְּשָׁמֶיהָ בַּדֶּרֶךְ לַמִּטְבָּח.
רַק הַלְּבָבוֹת בַּבַּיִת הַזֶּה בִּלְתִּי-נִרְאִים
מְחַפֵּש- אוֹתָם כְּמוֹ בְּחִידַת-צִיּוּר שֶׁבָּעִתּוֹן;
יְלָדִים!
מִי רָאָה אֶת הַלֵּב שֶׁל  הָאִישׁ הַהוּא?
הָאִשָּׁה הַזֹּאת?
מַה זֶה שָׁם פּוֹעֵם מִתַּחַת לַשּ-ְמִיכוֹת?
מִשְׁתַּדֵּל לֹא לִזְרֹק לְכָל עֵבֶר
לֹא לְנַפֵּץ
רַק לֶאֱסֹף בְּעֲדִינוּת
וְלִשְׁמֹר לְשָׁעָה טוֹבָה.

                          דן ספרי
                                                         
©