|
בין פסיעותי נשרכת המילה
והגוף מותש וריק,
כלוא על סף הגבעות.
מנגינה רכה מתרחקת
ואין לי דברים לומר לה,
שקועה ונרכסת.
פעם הרוח עוררה דמיוני
ועתה היא רק מחייכת
אל השרים לכבודה. |
|
|
כמה אני אוהב
אותך?
כמו שפרפר אוהב
את ה...
אה...
מכאן עד ל...
נו...
אפילו יותר
מ...
יאללה, כוסאמק.
תמצצי כבר
ותעופי לי
מהפרצוף.
מתוך הספר
"אלף זמר וזמר -
הצד האחר של
נעמי שמר" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.