לפעמים כשאני רואה שלולית אחרי הגשם, אני נשבית בקסמה.
"בסך הכול שלולית" אמרה לי אמא.
אבל אמא לא מבינה
שזה לא רק שלולית, כתם מים על מדרכה מלוכלכת, זה עולם אחר.
עולם מראה הפוכה
עולם קסום יותר, וחולמני.
אמא לא מבינה.
ביום הולדתי ה10 ביקשתי משאלה מהעוגה ששרה השכנה הכינה לי,
ביקשתי משאלה כאשר כיביתי את אחד עשר הנרות...
ביקשתי, בלב שלם, תמים ומלא תקווה
להיכנס פעם אחת לתוך המראה, ולראות אנשים כמוני, הפוכים, חיים
חיי ריצפה
לראות אותם עוברים, מנפצים את המראה לאלפי רסיסים קטנים
ונוזליים, ולאחר מכן להתאושש כאילו כלום לא קרה.
"יום אחד אני אצליח" אמרתי לאמא כאשר היא אוחזת בידי בחוזקה
בדרך אל הגן.
אבל אמא לא הבינה. |
