מוות פואטי בסתיו / הכלוב שלנו |
ללא צל של כיסופים
מבעד לאופק אירלנדי אחר.
זמנך הוא זה שמוטל בספק.
לעולם לא ציפיתי ללשונך
הארוכה,
חרצת בנבכי נשמתי
זרעים של מות בהול.
בסופו של יום,
מתעטפת בתכשיטיך
והולכת אל החלום,
כאילו לא היית מעולם...
תלתלים - שחורים - ארוכים
של יום ושל קיץ,
זנבות סוסי הפרא הם שערותיך -
שביום גשום וסגרירי
דימיתי לפנתרים שחורים
הצופים בי בעין צהובה
מבעד לשיח זקן.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|