קוקניק

פעם אחת אמר מרן לתלמידיו אנשי ה'חבורה', שילכו אצל הקדוש ר'
דוב, ויראו הנהגותיו.
נכנסו התלמידים אצל ר' דב, ומיד ראו שאיש פשוט מאד הוא, לראשו
דבוקה כיפה 'גרוש' והטלית קטן שלו, לא ראו ציציותיה בזה.
לכן, נמנו תלמידיו וגמרו בינם, בוודאי סוד קדוש יש כאן, וביקשו
הימנו שיניחם לשהות במחיצתו.
ר' דב עיווה לשונו, וענה בה לאמור: אדם פשוט אנוכי, ואם רצונכם
להיות אצלי, הרי ברוכים תהיו.
ביתו בצריף שבסימטה. בטיח מודבק תמונת תצלום דגרית "הרב", ועוד
פוסטער צילום אויר של הר הבית. ובארון   רק קומץ ספרים, והם
ספר "אורות" וספר חת"ת, ומלבדם אין שום ספר כלל.
תמהו אנ"ש, אבל אמרו: עמוקות מחשבות רבינו, וודאי נפלאו
הנהגותיו של האיש, שעושה רצונו של מקום.
שהו במחיצתו של ר' דב כמה ימים, וזה היה הנהגותיו: בבוקר היה
קם הרבה אחרי קריאת הגבר, הולך אצל בית הכנסת המרכזי "זכרון
משה", יושב אצל הספסלים האחוריים, מניח תפילין בזה, טועם
עוגייה בזה, וביציאתו לוגם כוס 'לחיים'.
אמרו אינשי: וודאי ידיו רב לו בלימוד התורה הקדושה, כי הרב לא
ישלח על חינם.
אבל ביציאתו של האיש מבית המדרש, חזר אצל בית אכילה, פיטם פיו
לשובעה, הפטיר ברכת המזון שיש בה "מעין שבעה", ונפטר לביתו.
אמרו אנשי הקהילה קדושה: עכשיו יראה לנו כח מעשיו, שגומל חסדים
עם זקנים אלמנות ויתומים, שמא מכלכל מאן דהוא בכספו.
אבל אז ראו, כי האיש צורר את ציקלונו, שם בו ספר החת"ת עם
התפילין, ו'אורות' במהדורת כיס, הולך לאוטובוס, קונה כרטיס
"חופשי יומי" ומתיישב אצל הספסל הראשון. מתמלא האוטובוס כולו,
והאיש קם ממקומו, ומוסר אותו לאלמונית צעירה וחשופת גו שעלתה
בזה, ובשעת מעשה נלחצים איבריו אצלה, והולך ועומד בין המושבים,
וכל אותו זמן מתקרב קרבה יתרה אצל נשים.
תמהו מאד תלמידינו, אך המשיכו עקוב.
והאיש נוסע כל היום בכלי רכב ציבוריים, ודווקא בשכונות ערביות
שבירושלים: אבו טור, בית ג'אלה, בית צפפה. יורד מהאוטובוס בזה,
ועולה בזה.
אמרו זה לזה: אדם מעמיד עצמו בניסיון, ומכניס עצמו למקום
הסכנה. שמא טעה בו מרן!

ונשאר שם רק הבחור החשוב רבי צבי יהודה רבינוביץ' בן הרב חזרת
תאומים, שהיה בזמן ההוא תלמיד חכם בישיבה העולמית. ושהה אצלו
ז' ימים, וכן היה מנהגו בראשונה כל יום: בבוקר תפילה חטופה
ואוכל, וכל היום ישוטט באוטובוסים, ויקרב אצל נשים.
לבסוף שאל אותו הרב צבי יהודה רבינוביץ': רבינו הקדוש, הרצ"י
פקד עלינו לשהות במחיצתך, ולגלות סוד גדול וחושב, אפשר ידוע לך
סיבת הדבר.
נענה האיש ר' דוב ואמר: אדם פשוט אני, מלאכתי אצל קצבת 'הבטחת
הכנסה' של הביטוח הלאומי.
אבל בילדותי, כששהיתי אצל אימי הקדושה, מרת צביה, עשיתי אצלי
קונטרסים של תמונות ערומות, שקורין פורנוגרפיע בלשון לעז. ואמי
הקדושה ניקתה פעם את חדרי, ופתחה במקרה את אמתחתי, ונמצאו לה
הדברים, ובכתה והיה לה צער גדול מזה, ואמרה:
לו היית מתפוצץ באוטובוס אצל מחבל מתאבד, וגופתך היתה מתפזרת,
והיו באים ללקט חלקי הגופה, מה היו מוצאים? דברי זימה ותועבה.
ומה היו אומרים השכנים? ומה היה מתפרסם בעיתונים. והיה נגרם
בזה חילול השם גדול ונורא חס וחלילה.
על כן, היום, נוסע אני באוטובוס, ואיתי ספרים שבקדושה ותפילין.
וכאשר אזכה ויעלה מחבל מתאבד לאוטובוס, ויתרסק גופי, ויפוצו
הרסיסים, ויבוא זק"א לגרד הדם והמוח מאצל בתי התפילין, ידעו
הגויים כי עם ישראל חי וקיים לעולמי עד, לאימי תהיה שמחה גדולה
ונחת רוח כהיום הזה, וה' יקום דמי. וכשאגיע למרומים, תחכינה לי
שרה, רבקה, לאה, רחל, ציפורה, חנה, רות וערפה, ושאר צדקניות
שבגן עדן.
ומיד רקע ברגלו ג' פעמים.
ובבנין ירושלים ננוחם, אכיר"צ.