לשעון המעורר נגמרה הסוללה
ובלי ששמתי לב חלפו שלושים שנה
אני מוכרח להודות שנלחצתי נורא
כי בטלפון הנייד לא החמצתי אף שיחה


החדר נותר מבולגן מעוטר בשכבת אבק נוספת
אין מגע יד אשה שאת תחלואיי אחרי אוספת
הספרים מפוסקים על עמוד ארבעים
מצולקים בצהוב של שלושה עשורים


התקלפתי כואב מהמיטה לכיוון השירותים
בדרך רגלי הותיקות השמיעו רחשים מוזרים
מהמראה הביט איש זקן וערירי
דרך שיער הסיבה הוא הקניט: "אתה אני!"


פשטתי הפיג'מה ספוגת השנים
ותחתיה הופיעו שומות וקמטים
חיש לבשתי חולצה וזוג מכנסיים
אך הכרס הטרייה שינתה את היקף המותניים


יצאתי לרחוב לחזות בעתיד הרלוונטי
לנסות להתעדכן בחיים דרכם ישנתי
חוץ ממחיר האוטובוס דבר לא השתנה
אלה שונאים אותנו ואנחנו חזרה


העולם מקפיד לסוב, הזמן ממשיך לרוץ
בלי תכלית בלי מטרה, לא, לי זה לא נחוץ
חזרתי לחדרי זחלתי למיטה
מקווה שבפעם הבאה אתעורר באדמה


17/12/03