דיתי רבנר / שטיחים אבודים |
נוחתת תמיד על רגלי
באי יציבות אופיינית,
מעלה עצמי בעשן רחמי
עונדת חרוזים צבעוניים
כאותם שאהבו אינדינאנים
ומסרו אדמה בעדם.
גופי כך והרבה שנים
משגשג ונכבש, שממה וצחיחות,
קק"ל לא מבקרים -
אין גואל, דונם פה ולא שם.
חיי קלילות מדומה
מפרנסת בתי קפה.
מנסה ללכוד זמן תועה
בריחוף על קצות אצבעות
מעל שטיחי נפש -
רצוי פרסיים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|