קשה לחשוב על אנשים בלשון עבר
אבל תמיד מגיע הרגע הזה שמישהו נפטר
רגע נוראי,קשה ומר
רגע שלרוב חווים בגיל מבוגר
אבל אצלנו זה לא כך,ה' מחשל אותנו מגיל צעיד לקבל אבדות
ולהשלים עם העובדות.
מישהו אמר שאנחנו מוכנים נפשית בשביל זה?
מישהו בכלל מסוגל לקבל שוק שכזה?
אני לא! זה פשוט קשה מידיי
גם אם זה לא קרוב,זה נוגע
ואם זה קרוב אז זה בכלל מייגע
אני לא רוצה לחשוב על זה שמישהו שקרוב אליי ילך לעולמו
כי עולמי יחרב יחד עימו.
אני רוצה ליהיות מוקפת בטוב ובאושר
ולא במצבות שיש קרות שמגיחות ללא עוצר.
ה' תשמור אותי משונאיי ואוייביי
ותשאיר סביבי רק את אוהביי.




30.9.06