טוב, אז היה סרט של קוונטין טרנטינו שראיתי פעם אחת על שוד
גדול שהסתבך.
אחד מהשודדים היה סוכן כפול
והשודדים האחרים רצו לשפד אותו
הם בהחלט היו הורגים אותו אם רק היו יודעים מי מהם הוא היה.

בסרט היה קטע שאחד מהשודדים התעלל בשוטר כפות.
השוטר אמר לו שהוא יכול להתעלל בו כמה שהוא רוצה אבל זה לא
יעזור לו כי הוא לא יודע מי מהם הוא הסוכן הסמוי.
השודד אמר לו שזה לא משנה לו, והוא יתעלל בו בכל מקרה.
כל מה שהיה לו לעשות זה להתפלל למוות מהיר,
דבר שהוא לא זכה לו.

אוקיי, אז המשכתי לראות את הדברים האלה וזה פשוט נהר לו פנימה
וזה פתאום הכה בי כמו אלה בראש.
אני לא מאמין שחיינו כל כך הרבה זמן - ואנחנו עדיין כל כך
רחוקים
הזכרון שלך ממשיך לדהור בי כמו רכבת קיטור.

אני עדיין יכול לראות את היום שנפגשנו בשלישית
אני עם הפורד הכחולה שלי ואת בבגד שנראה לי די חם
אני לא זוכר איך הגענו דווקא למסעדה הטורקית הזאת
אבל אני לא מתחרט -
וזה נהיה מושלם אח"כ כשהתיישבתי מאחורי ההגה.

אז נסענו כל הדרך לתל אביב
וכמעט אהבנו באמצע איזה רחוב.
העור שלך היה כל כך עדין ורך.
אח"כ,
בבית,
היד שלי נכנסה למקום שאסור היה לה
היו לנו כמה דיבורים על מהירויות
וכמעט פוצצנו לעצמנו את הראש.

נסענו במכונית הרבה פעמים
השמש שקעה לה על השרון ועלינו.
טוב, אני יודע שהיא זו לא את -
אבל היא פה ואת לא אז למה את יכולה לצפות?
אני יודע שאני מעבר לקצה,
אין לי מצברוח יותר להיזכר בזמן שאני הייתי היחידי שלך.
(והיא בטח לא רוצה להזכיר לי, היא יודעת שאני אאבד שליטה על
הרכב).

נסעתי ערב חג לא רשמי אחד לצפון המוכה לבקר אותך
עצרנו מחוץ לכמה מסבאות
שתינו קצת וגם ניסיתי להאכיל אותך.

בפאב "הסנדק" בחיפה יש תמונות של הסרט האהוב עליי
הייתה שם מלצרית לא נחמדה אבל זה ממש לא הפריע לנו
התנשקנו וצילמנו את זה בטלפון דור שלישי שהיה לי אז
המלצרית ראתה את זה ואפילו לא הביאה חיוך.

יצאנו משם והלכנו קצת ברגל כי זה היה החג שלך ולא שלי
מצד שני לא היה לי אכפת כי לא היה חם ובחיפה לא מזיעים
בסוף חזרנו למכונית וחיממנו אחד את השני
חנינו במקום שלא חשבנו שאי פעם יבואו אליו אנשים והתנשקנו.

"לכמה רחוק נגיע?" שאלת עוד לפני שהדלקנו את המנוע.
"כמה רחוק שתרצי" עניתי בחום.
מהר מאוד הגענו רחוק מאוד,
אפילו שכלבים ומכוניות אחרות עצרו לידנו.
זה היה הכי רחוק שהגענו עד אז ועדיין לא הדלקנו את המנוע.

אבל היה משהו בסרט הזה, אני לא מצליח להוציא את זה מהראש.
אני ראיתי אותו כל כך הרבה פעמים ואני כל פעם עצוב כשהוא נגמר
כפי שהוא נגמר.
אני זוכר שבפעם הראשונה שראיתי אותו הכי אהבתי את הבימוי של
קוונטין,
איך המצלמה לא זזה אבל הזמן לא מפסיק לרוץ מצד לצד.

התאהבת באיזה טניסאית בלגית שקוראים לה קים
ניסיתי לקנות לך כדור חתום של באי-ביי
אבל זה פשוט לא יצא,
כמו שדברים לפעמים לא מסתדרים.

אגב לא מסתדרים,
זוכרת איך נפרדנו?
אני לא זוכר איכויות משחק כאלה בהרבה סרטים.

האמת שאף פעם לא הייתי בנאדם שקל לחיות איתו או להיות איתו
אבל אני בטוח שיש קשים יותר.
אני בטח קל יותר לתפעול מiTunes- וזו אחת התוכנות שהכי הרבה
אנשים בעולם משתמשים בה - ואת הרי יודעת שאנשים זה עם פשוט.
אז איך את מסבירה את זה?

עכשיו אני מעתיק, כי אני שודד קברים עקשן.
אין לי מה להגיד, המוזה עזבה אותי פתאום.
את יודעת, אם יש מחשבה מקורית איפשהו עכשיו,
הייתי יכול להשתמש בה בדיוק כאן.

את יודעת, אני מרגיש טוב, אבל זה לא אומר הרבה.
הייתי מרגיש הרבה יותר טוב אם היית לצידי עכשיו.
בוב דילן אמר את זה, וזה אומר הכל מבחינתנו.
"אני אוהב אותך",
אני אמרתי את זה.
וזה בטח לא אומר כלום לאף אחד.

עומד עכשיו בתור כדי לראות עוד סרט של קוונטין טרנטינו,
אבל זה לא ההוא שיש לי במחשבות.
יש לו סרט חדש שהוא מפרסם, אני אפילו לא יודע על מה הוא
אבל אני ראיתי את כל הסרטים שלו
אז אני לא אעמוד בתור?

נערת-שרון, עם שיער-שרון,
איך השארת לי זכרון
מפעם אחת שנעלנו את המשרד.
נערת-שרון, פזרי בשבילי את השיער,
נערת-שרון, תגידי שאת זוכרת את הכל.

כשחושבים על זה זה משעשע שאפילו את לא תביני על מי אני מדבר
כאן.
הדבר היחידי שאת יודעת זה שגם את נערת-שרון.
אבל בין הוד השרון, רעננה ואפילו נתניה יש הרבה בנות והרבה
כשרון.
זה מצחיק איך לאנשים שסובלים יחד יש קשרים חזקים יותר מאשר
לאנשים שטוב להם - ולנו הרי היה הכי טוב בעולם, אז על מי אני
עובד?

אם אני אמות היום אני אהיה מאושר.
תוכלי לדבר עליי הרבה אחרי שאמות.
בטוח תחשבי עליי יותר מאשר את חושבת עכשיו כשאני חי.

תמיד אמרת שאם נסתדר בחו"ל נסתדר בכל מקום,
וכשלא הסתדרנו שם שנינו לא אמרנו כלום.
אמרת לי שאם לא נעשה מה שאנחנו רוצים אז לפחות נעשה את מה
שנוח,
אז נפרדנו ונשארנו לבד
והיאוש באמת לא נעשה הרבה יותר נוח כשהעכברים מכרסמים מתחת
למיטה.

היה סרט שראיתי פעם,
האמת - ראיתי אותו פעמיים בקולנוע, פעם אחת עם נערת-שרון
אחרת.
כל מה שאני זוכר זה שאומה תורמן שיחקה שם והיא נראתה ממש
כמוה.
ובפעם השלישית שראיתי אותו היא נראתה ממש כמוך.
אומה לבשה שם חליפה צהובה ולא הפסקתי לדמיין אותך בזה.
זה נראה לפני הרבה זמן,
אבל מצאתי את הכרטיס לסרט בכיס כשהלכנו בחולון עם חברה שלה
מהצבא והחבר שלה.

נכתב על נערות השרון שהכרתי וידעתי בעבר ובהווה.
כתבתי את הסיפורמונולוג הנ"ל אחרי ששמעתי את "ילדת
בראונסוויל" של בוב דילן וכעסתי על כך שאין אף שיר דומה לו
בעולם... אז ניסיתי לעשות משהו דומה.