אינטלגנציה ריגשית גבוהה היא ערובה לאיכות חיים.
למסקנה הזו הגעתי ממזמן.
סיפורה של הנערה החביבה בת הטיפש עשרה -  ואנו נוכיח כאן
שהכינוי"טיפשה" בכל מובן שהוא ממש לא תופס לגביה... - סמך
(השם המלא שמור במערכת) הוא דוגמא טובה.


בילדותה התגלו אצל סמך קשיים מסויימים בלימודים.
למשל היא לא היטיבה בקריאה.
זכור לי, כמו אתמול, אותו ליל סדר בו בני ישראל המתמהמהים ,
הפכו מפיה של סמך ל מתמזמזים להנאתו של כל שולחן המסובין.

במהלך השנים נאלצו הוריה של סמך לקחת עבורה שיעורי עזר
למיניהם.

עם זאת, מהפן הריגשי התגלתה סמך כעילוי.
תמיד עמדה שם לצד החלשים, תמיד ידעה להקשיב, תמיד ידעה לסמפט
ותמיד לומר מילים נכונות ברגע הנכון.
לעיתים לא האמנתי שעומדת שם ילדה קטנה, התנהגותה הריגשית היתה
בוגרת להפליא.

בעבודתי אני ער לתופעה ההפוכה.
נערים שהפן האינטלקטואלי שלהם מפותח מאוד ומשיג בשנים רבות את
התפתחותם הריגשית, החכמים האלה הם קשים מאוד לטיפול, אני אומר
לכם...

אני רוצה לחזור לסמך ולהגיע להיום.
היא מצאה את עצמה במגמת תיאטרון בבית-הספר התיכון ושם היא פשוט
פורחת.
קוראת בהתלהבות מרגשת ממחזאות העולם ולומדת את מקצועות
התיאטרון השונים, תוך כדי מעורבות בבית הספר ותרומה התנדבותית
לקהילה בה היא חיה.
לאחרונה סיפרה לי על ציון מאה שקיבלה במתמטיקה.

מכיוון שאני כל כך מאושר ממה שיצא ממנה, ממש אבל ממש לא היה
איכפת לי מהציון הזה.

אני יודע, כמו שתמיד ידעתי, שסמך תעשה את זה ובגדול