|
כמו עלה המנער מעליו
שאריות של טל
כמו ציפורים בזימרתם
מבקשות אותי לקול שני
כמו שמחת המבקרים
בהצגת המאה של חיי
כמו הרעשת הצופרים
במלחמה האחרונה
בה הרמתי ידיי לכניעה
לניצחון או לא יודע מה
מתיישב לנוע
מתחשב ברוח
כאילו הרפתה חרישית מאוזניי
משיבה קצובות
נקודות טובות לימיי
קמתי עם סיבות מובנות
ניערתי המתנות שחיכו לי
עד עכשיו
כמו עלה נידף
המשיל מעליו את רוחו
כמו שיבת הגוף לתחייה
המחזיר נשימה לתוכו
כמו הציפורים במלחמה
על הקול הראשון
כמו סיפור שכבר סופר
הופך דף באיחור מוקדם מהצפוי
מרים ידיי לכניעה
לניצחון או לא יודע מה |
|
|
אני, אני מה-זה
חושב על הסביבה
שלי. תמיד,
כשאני עומד
להפליץ, אז אני
צועק בתקיפות
"תיזהרו! יש לי
פלוץ!" ואם אני
רואה שלא
מתייחסים, אז
אני מיד צועק
שוב. אם גם זה
לא עוזר, אני
משחרר קצת
מהפלוץ כדי
להביע איום,
ואז, אם זה לא
עוזר, אז אני
עוצר את הפלוץ
והבטן שלי
מתפוצצת ואני
מת.
זה עם הפלוצים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.