...האמת? זה פשוט נשמע טוב.
אין לי דרך להגדיר למה.
לפעמים אני רוצה לעבור ברחוב
ושמישהו יחייך, וייתן מבט של הזדהות
אצלי בראש זה משמח, מעורר חיים
זורם לי בגוף ומחייה את הכל
הופך אותי לבלתי מנוצח לעומת כל
החרא שמסביב, שביב
של תקווה.
ומה שמוזר, הכי מוזר יותר מוזר
מכל דבר
זה שאני לא מבין מילה.
אני יודע לדקלם את זה, אפילו
די טוב, ומביטים בי לא פעם כמו משוגע
לפעמים אני לא עוצר את עצמי, והכל פורץ...
כשזה קורה, אני לפעמים לא מצליח להירגע
והכל נפתח אני מביט במראה
והעיניים שלי שוב קורנות
ובראש שלי עשרות מילים ברצף,
מאות מילים לא מובנות...
...נגמר בפתאומיות, חותכת
שוב פיח מגעיל מסביב.
סיגריה, להבין שאני לא איפה רציתי להיות
שהדרך לשם ארוכה ומתסכלת ומייגעת ומתישה
וכל כך
בלתי אפשרית. |
