כשהחזקתי את האבן בלילה ההוא ראיתי אותו נוסע במכונית האדומה.
הסתכלתי עליו והוא הסתכל עלי. ברגע ההוא ראיתי אותו. ראיתי את
הרצונות הכי כמוסים שלו (שאפילו הוא לא מכיר בהם), ראיתי את
הצער בעיניים ובקצה הפה ראיתי את ההנאות הקטנות שהוא עבר
בחייו. את הריבים שלו עם אשתו וההתפייסויות בחדר המיטה. ראיתי
את השבילי הדמעות שהוא בוכה לבאר שהוא שותה ממנה. ראיתי את
השתקפות  החברים  שלו אצלו באישונים ואת צלקות המתים. ראיתי גם
את מאורת החתול השחור (אך את החתול עצמו לא ראיתי). הוא חייך
אלי והמשיך לנסוע, אני הסתובבתי וזרקתי את האבן בשיא הכוח על
חלון המכונית. שמעתי אותה נופלת לבאר ונראה לי שהיא הרגה את
החתול. ברחתי הביתה אבל לא מצאתי אותו כי טעיתי בכתובת.