מלנה שרה טנגו לא כמו כולן
ובכל משפט מוסרת את ליבה.
את הפרבר מבשמת עם קולה
מלנה פוחדת שיעזבוה.
ייתכן שבילדותה קולה השמימי
בלע חושך הסמטה
ואולי בגלל רומן כושל שרק נזכיר כאן
משתכרת עד לעצבות.
מלנה שרה טנגו עם קול נחבא,
מלנה סובלת שיעזבוה.
השיר שלך
קופא מקור רק מלחשוב על הפגישה האחרונה.
השיר שלך
נעשה מר מהזיכרונות.
איני יודע
אם את פרח של עצבות
רק יודע שקצב הטנגו שלך, מלנה
מרגיש טוב יותר,
טוב יותר ממני.
עינייך חשוכות אף יותר מפרידה
שפתייך צמודות כטינה
ידייך כיונים בקור אימים
בורידייך זורם דם של עזיבה
ריקודי הטנגו שלך היום הם יצורים עזובים
שעוברים דרך סמטה.
כשכל הדלתות נעולות
ומתגנבים השדים אל תוך השיר
מלנה שרה טנגו בקולה השקט
מלנה סובלת שיעזבוה. |
