ארבל הכרמלי / ...שמא נאהב לשווא |
חיוך, מבטים ושתיקות -
בתחילת כל דרך לאהוב,
להרוות צמאון של שנים
לתחושות וריגושים.
כשמתאהבים -
כמו מחדש נולדים,
אביב פריחה - בכל מאודנו חשים
אך לא ייעדר מקום הכאבים.
אהבה נותנת צידה לאוהבים
אך גם נוטלת הסבלנות להמתין;
הכל חייב לקרות כאן ועכשיו
שמא נאהב לשווא.
16/11/06 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|