|
קול צחוקם של האנשים
באוזניי מהדהד
קול לחישות האוהבים
בלבי כואב.
הסתיו חולף
החורף מתדפק
את קור הבדידות
איתו מביא.
החורף כאן
צחוקם של האנשים מתרחק
לחישות האוהבים
עדיין בלבי כואב.
דמעות מעיניי זולגות
לתוך מטפחת אוספת סודות.
רגעים חולפים
הגעגועים גוברים
הבדידות מנצחת
נשארת עם הריקנות
שאותה לבד לתוך מזוודה אורזת
ולדרכי בדד הולכת.
בהשראת שירה של טאקילה
"ארזתי לבד" |
|
|
נשארו לי הרבה
זכרונות מלוחים
מוניקה לווינסקי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.