אני משאיר לך מכתב,כדי שתתגברי עליי,תמשיכי בחייך,מגיע לך טוב
יותר ממני.
אמרתי לך כבר מהתחלה שכל מה שאני יודע הוא לפגוע ואת תמיד אמרת
שכל אחד פוגע.
אני הרסתי לך את החיים ואני לא מרוצה מהמעשים שלי,לכן,אני מבקש
ממך שלא תצאי לחפש אותי או תבכי עליי,כי אני לא אחזור,תמשיכי
בחיים.
זה כואב לקום בבקר בידיעה שהבנאדם היחיד שיש לך אילו טינה
ושנאה זה אתה,כן זה לא קל לשנוא את עצמך.
אני זוכר איך קטפתי לך פרח ועוד פרח,אמרתי לך ששום פרח אינו
יפה כמוך...את זוכרת זאת?אני זוכר את הנשיקה הראשונה והרומנטית
שלנו,כמובן שגם את טעם שפתייך המתוק.
זוכרת את הלילה שבו אביף נפטר?ונשארתי לצידך כל הזמן?לא עזבתי
אותך,אך האירוניה היא,אני עוזב אותך עכשיו,בלי שום סיבה שנובעת
ממך,אלא רק בגללי.
איני יכול להפסיק לחלום ולחשוב על ליל אהבתנו הנצחי,כל כך
מקסימה ומדהימה,אני אהבתי אותך ועדיין אוהב אותך כל כך.
דמעותיי כבר התייבשו במדבר העצבות והשממה,הן מחכות לנחמה,לא
ממך,כי את נתת כבר די והותר מגוף ונשמתך.
אל תבכי עליי,אני לא שווה זאת,הסתרתי ממך דברים...דברים ממש
חשובים ואנחנו עוד רצינו להתחתן,אפילו דמיינו איך החתונה תיראה
ותכננו איך היא תהיה.
אני חולה,מירי,חולה מאד,מחלה סופנית,זה כל כך כואב לי שאת לא
יודעת,אבל הנה לפחות עכשיו,לפחות עכשיו,את יודעת.
כן המחלה הזאת תשאב ממני את הכוח להמשיך{=את} ואז שהכוח
יעלם,אני איתו אבלע מתחת לאדמת העולם,כמו מים המחלחלים עמוק
בסלעי אקוויפר.
אני אוהב אותך כל כך!ואני יודע שכשאני אהיה למעלה או למטה{במה
את בוחרת?} אני תמיד אצפה בך ואשמור עלייך,אדריך אותך בכל
בחירה ותנועה שתעשי,אני אהיה המלאך השומר שלך.
אני מקווה שתמצאי את אהבתך האמיתית,כמו שאני מצאתי אותך.
היי שלום יקירתי אוהב,כואב לי עכשיו בלב,החור פה רק גדל,וכן
אני מודע לזה שאני ממשיך ומורח את המכתב,אבל האשליה הזאת שיש
לי בזמן כתיבתו,שאני עדיין איתך,עדיין באיזורך,מלטף לך את
השיער ומריח את ריחו מהשמפו שאני כל כך אוהב.
טוב די!אני לא רוצה שזה יכאב לך יותר ממה שעכשיו.
אז בה ביי יפתי,אני מאחל לך לילה טוב וחיים יפים,את בטח תאחלי
לי שינה ארוכה,שקטה ונינוחה.