רעיתי בשדות אך לא טעמתי
שבילי הדמיון הטעוני אליהם
ראיתי שערים אך בם לא באתי
ולא חקרתי מה יש אחריהם
וכמו בהתחלה, איני יודע
נותרתי בעוניי כהלך זר
כל הערים עלי פורשות כנפיים
אבל אין בן אף שעל שמוכר
בהיותי
הרי הנני
בערותי מובנת לי כתום
ובשנתי
חולם אינני
רק המציאות צופנת לי חלום
המוות, היחיד, פוצה בי הבל
רק הבדידות כוסתת מראשותיי
שמעתי אודותיי מפי תבל
ולא היה אף הד קשור אלי
ובזנותי
נכרת בי כתם
עירותי חושפת בי שיניו
ריבוא עולם
מצל על גדם
שלא מניב לפרי את ניצניו
עכשיו נותרתי ריק, לבוש מערומיי
החנק מתהדק
אך אין איש צר עלי -
ההלך שחלף, גומע מרחבים
רוחשי סודות
שלכולם היו חיים |
