חשבתי שזה לא יהיה נורא
חשבתי שזה ישתפר
מאז כלום עוד לא קרה
אז אני מתחילה להישבר.

פתחתי דלת לעצבות
הלב עוצר מלכת
אני אבודה במציאות
השפיות הולכת.

לבבות מתאבנים למשמע האמת
הרגש בפנים, אז תנו לו לצאת.
בורחים מלדעת, אטומים לכאב
אף אחד לא מבין, אף אחד לא אוהב.

שמים אדומים מכסים בשתיקה
את האושר, הצחוק וכל השמחה.
הטבע משתלט, הופך לרשע
אנחנו נכנסים לתקופה חדשה.

עכשיו מאוחר להיות חכמים
עכשיו הטמטום מכסה עננים
השמש מוצפת אדישות ופחדים
אנחנו תחתם חסרי אונים.


מלחמה בין העצב לשמחה
מתחוללת עכשיו במרום
עננים של בדידות וקנאה
מורידים גשם עצב איום.

השמש שולחת קרנים של אושר
מסנוורות את הצער בעולם
ציפור האימה פורשת כנפיים
ואור קרני השמש נעלם.

שלכת בדידות צבעונית נופלת
מעל לגגות השתיקה
נכשל ניסיון חסר תועלת
של פריחת עצי השמחה.

העצב ניצח, עכשיו זה ברור
דממה מציפה ת'רחוב
השמחה הפסידה במשחק המכור
הרע שוב ניצח ת'טוב.