החלונות סגורים
שלא נביט החוצה חס וחלילה,
ואולי בטעות נראה
את השמש של אתמול.

החלונות מנופצים
שלא נעיז אותם לפתוח
ואולי בלי כוונה ירד עלינו גשם.

קורת הגג שמעלינו
חונקת יותר מידי.
אוחזת חזק מידי.
הדבר היחיד שנועד להגן
מאיים אותנו לשבור.

הקירות סוגרים כל כך
שלא נעיז להתמתח
אולי נראה כמה גבהנו
עד כמה אנחנו גדולים.

הציפיות כה נמוכות
שלא נעיז לקוות
אולי אפילו נתאכזב
ונשקע.

בחיים לא ניסיתי
דברים כל כך מסוכנים
דברים כל כך מפחידים
והרגש היחיד שבאמת קובע
מאיים לשתק אותי.