הלוואי והיית יודע כמה אני חושבת עלייך, או מה אני חושבת
עלייך,
הלוואי והייתי מכירה אותך, אוי אלוהים כמה שאני חושבת עלייך,
כל יום שעובר.. רגעים ארוכים של עצב מתוק ולא ברור.
הלוואי והיית מכיר אותי, יודע מי אני בכלל..
היצירה שלך.
הלוואי והיה לי זיכרון ייחודי שלנו,אני ואתה בתמונה ממוסגרת על
אדן חלון מאובק.
פעם עוד ניסיתי להסתכל שם, בתוך הכחול הצלול שלך, ניסיתי
להבין. לקבל תשובות.
היום אני פשוט מקבלת.
כ"כ רחוקה מהבית והכי קרובה ללב.
אתה כואב לי שלא שמעתי אותך מדבר, שואל ,
רוקם את חייך אליי עם חוט רך ועדין שמחזיק לנצח.
הלוואי שהיית מנסה, לא בשבילי... בשבילך.
בשבילנו.
מעניין אותי לדעת מה עובר לך בראש, האם גם אצלך רצות מחשבות
מהירות כמו סרט צבעוני?
מה כואב לך שם בפנים? ממה אתה מפחד?
על מה אתה חולם בלילה ומה גורם לך לרצות לקום בבוקר?
הייתי רוצה שתדע מה קורה לי בתוך הראש...
שתראה את כל הבאלגן שלי ממויין לתיקיות מסודרות, שתראה צבעים
זזים במהירות והמון חשכה.
הלוואי והיית יודע כמה כואב לי ומה מצחיק אותי, הלוואי שהיית
רואה אותי מחייכת. אתה בכלל יודע איך נשמע הצחוק שלי? אני
בטוחה שהיית אוהב אותו ושהיית צוחק בגללו.
הייתי רוצה לראות אותך גאה במי שאני, הייתי רוצה שתסתכל עליי
ותתמוגג מאושר.
הייתי רוצה שתדע שאני חכמה , רגישה ועקשנית.
היית רוצה שתחבק אותי חזק.
הייתי רוצה שתצעק עליי ותתאכזב ממני,
שתרגיש את משמעות הדבר הלא מושלם.

הייתי רוצה שפשוט תהיה אבא,
לא מיוחד ולא מושלם,
פשוט אבא כזה,
שיהיה שלי.