עת נגמלתי מהפורום הרופאים המליצו לי ביקור שבועי בחנות המגה.
זה באמת עושה לי טוב לראות דיילת תוקעת קיסם בתוך שניצל משוגע.
אחר כך כבר קל יותר הלחץ על הפטה בקיבה.
לקחתי לי אחר הצהריים חיובי, יצאתי לקניות. חשבתי שאקנה לי רק
ביצים וחלב, גמרתי עם שטויות. לעצמי אני אומר, הייתה לי עוד
תקווה. הדיילת אומרת לי "קח עוד סירופ קרמל", עצמי עונה לי "גם
לטעימות עוד אתמכר"...

בקיצור יצאתי למגה. בהתחלה עוד חשבתי שאוכל לי ארוחת ערב ואז
אצא, אבל הבנתי שחבל על שאריות הפסטה שאמא שלי שלחה איתי, הרי
הולכים למגה! התחלתי כמובן בדוכן הפירות היבשים, ראיתי שם איזה
אמא מפלחת 10 בוטנים ונותנת לילדים שלה, זה היה רק סימן לבאות.
הייתי כבר במגה בערבי חג, בימי שישי ועוד ועוד, אבל מעולם לא
ראיתי כל כך הרבה דוכני טעימות. המשכתי לכיוון איזור הבשר, שם
כבר עמדה לה דיילת חביבה ובישלה אורז בסיר תוך שהיא מטגנת על
מחבת הווק קציצות עם תערובת מוכנה מראש. "לא צריך יותר להכין
תערובות, התערובת הזו מכילה את כל התבלינים והעשבי תיבול" צעקה
לקהל המתקרב (והרעב), מישהי לקחה לה חתיכת קציצה, אבל רצתה גם
אורז, כשהדיילת אמרה לה "אבל הוא עוד לא מוכן" היא נענתה
בתשובה "אז מה? אני אוכלת גם לא מבושל"... מזלה של אותה אישה
שלדיילת ניתנו הוראות ברורות לא לתת אוכל לא מבושל (כנראה
בחברות האלה כבר מכירים את עם ישראל). לא הרגשתי בנוח לעמוד
יחד עם כל עם ישראל בוהה בדיילת עת היא מכינה את סיר האורז אז
הסתובבתי לי משך 5 דקות עד שהאורז היה גם הוא מוכן, "הרי אני
מתורבת" אמרתי לעצמי, תוך שאני מעמיס את קיבתי בדוגמית אורז
דהויה.

בדרך עוד פגשתי בדוכן של גבינת פטה ולבנה "אורגינל", ובממרחי
גבינה חדשים של טרה, הספקתי להתענג על ריחות הפיתה, וכמובן שלא
יכולתי להמנע מלסחוב כמה זיתים, ככה, על הדרך. לפעמים קורה
שאתה אוכל זית חריף מדי, אז אתה מהר מהר מחפש עוד איזה נשנוש
בשביל להוריד את החריפות בפה. חשבתי לעצמי שאני חוצפן עד
שראיתי מישהו פשוט נושך שקית שוקו כאילו לא ראה פיטמה מימיו,
ומתחיל למצוץ אותה למוות. עת התערבתי עם עצמי האם הוא ישלם
עליה בקופה ראיתי ילדה שותה להנאתה פחית דיאט קולה, כבר לא היה
לי ספק, תרבות הנשנושים השתלטה על עמינו.

כשהגעתי לדוכן הראשון של חברת חומוס מסוימת עוד אמרתי לעצמי
"נחמד, יש גם פיתות היום, אפשר למלא את הבטן", והתלהבתי ממבחר
הסלטים שהם הציעו, שכמוהו עוד לא יצא לי לראות, אז טעמתי לי
איזה סלט חצילים סיני, מי ידע שקיים דבר כזה. ואפילו הספקתי
לדסקס עם הדיילת איזה שיחה על "האם עראפת כבר מת או לאו, ולמה
לדעתי מחכים עם ההודעה הרשמית עד אחרי שיגמר ה-4.11".

אחר כך גיליתי שיש עוד ארבעה (!!!) דוכנים של חברות חומוס
שונות, וגם הם הציעו את מבחר סלטיהם על פיסות פיתה דקיקות. כזה
חזיר נהייתי שהתאכזבתי לגלות שבאחד הדוכנים הפיתה לא ממש פריכה
ואפילו היתה קרירה...ואז כמו תמיד, כשאני מרגיש שאני חזיר,
הגיח לו פתאום אבא מזדקן, שהתאכזב מהעובדה שנגמרו פיסות הפיתה,
ופשוט ניצל את העובדה שהדיילת לא היתה שם בשביל לקחת פיתה שלמה
מהמאגר שלה ולנשנש לו סלט בורגול וטחינה עם פצפוצי אורז (טוב,
לא היה דבר כזה, אבל לדעתי זה השלב הבא)

בדרכי לקופה עוד נתקלתי בקורנפלס במבה (היום הדוכנים כבר ממש
משוכללים ומציעים לך אפילו חלב כדי שתקבל תחושה
פסאודו-קורנפלקסית), בדוכן שהציע לי לשתות מיץ
מנגו-אפרסק(וסליחה מזוגתי שאלרגית למנגו), ודוכן טעימות דנונה
(חשבתי שזה דוכן טעימות בהתחלה, מסתבר שמישהו פשוט לא שבע מכל
הדוכנים והתחשק לו דנונה בו במקום).

לסיכום היתה חוויה קולינרית מעניינת, בפעם הבאה אני אדע לתזמן
את ארוחות הערב שלי לערבי חמישי, פשוט מבחר הדוכנים אז הוא
הגדול ביותר, או שאולי זו החזירות ותרבות הנשנש שתופסת כל חלקה
טובה.