ראיתי שני סוסים, הבוקר בשדה:
האחד - חי, בועט ונושף וגאה.
השני  - מת, מחויך מבויש וקצת פחות גאה.
האחד זקוף ומצליף בזנב כל העת,
מספר על תלאות, הצלחות - משבט ועד טבת.
איך תמיד וכל יום, בלב המירוצים,
זה הוא ורק הוא תאב החיים,
וכל ההיסטוריה עוד הרבה לפני ולפנים.

ומנגד: רגוע, בלוי, ורעוע,
הרי מת כבר מעל לשבוע,
מלחך סביב פיסה דלה של קרקע,
מחייך חיוך צהוב של 'דווקא'.
ולאחר דקות רבות של קשב
הוא מפטיר - גם בלי הרבה חשק,
כי לאף סוס בעולם וסביב אין מושג
עד כמה המרוץ כולו היה לו למטרד.




2000-1-20