משהו גרם לזה שאני אעלה את זה על כתב.
טריגר, אם תרצו.
אני הוטרדתי לפני חודשיים ובכך הצטרפתי לסטטיסטיקה.
עמדתי ליד תחנת אוטובוס בדרכי הביתה ואדם זקן קרא לי בדיוק
כשאוטובוס עבר.
התקרבתי כדי לשמוע מה הוא אמר ופתאום, משום מקום, הוא חטף את
היד שלי ונישק לי אותה כשהוא משמיע רמיזות מיניות כלפיי.
הזדעזעתי ומשכתי את ידי. נעמדתי עם הגב אליו כשהרוח מצליפה על
פניי והפטרתי למישהו ששאל אם אני בסדר, "כן, אני בסדר".
התחושה של השפתיים הגסות שלו על היד שלי לא עזבה אותי כל
היום. הרגשתי את הצריבה על היד שלי לא משנה כמה ששטפתי אותה.
זה היה שם ולא הרפה. הטריגר שגרם לכך שאני אכתוב את זה כאן זה
שראיתי לפני שבועיים מישהי מוטרדת מינית באוטובוס וזה נגע
בנקודה רגישה. האדם פשוט התיישב לידה והתחיל לגעת בחזה
ובירכיים שלה והיא ישר אמרה לו "תוריד את הידיים". האדם מרוב
בושה קם והלך לצד השני של האוטובוס.
ולפני שבוע ראיתי את האדם שהטריד אותי עושה את אותו הדבר לעוד
שני בחורות נוספות.
עכשיו השאלה שלי היא ממתי זה זה בסדר שאדם יכול לעשות דבר כזה
לאדם אחר ולצאת מזה?
הרי אנחנו רואים עכשיו בעיתונים את א' (משה קצב) ואת ה' (חיים
רמון) ואת ההשפלה שהן עוברות למרות שלא מראים את התמונות שלהן
בטלויזיה ובעיתונים. על הזכות הבסיסית שלהן כאדם הן צריכות
להיגרר למאבק של חודשים. ועכשיו אני מבינה אותי ואת הבחורה
באוטובוס, הוטרדנו ולא עשינו שום דבר כדי לעצור את האנשים
שעשו לנו את זה. עשינו את זה כי ראינו מה קרה לבחורות שכן עשו
משהו בנידון.
יש משהו מאוד לא בסדר באופן ההתנהלות של החברה כשנשים לוקחות
כמובן מאליו שיקראו לשדיים שלהן בכינויים ברחוב או שיזרקו
כלפינו הערות מיניות.
כל מה שאני אומרת שמשהו צריך להשתנות וכמה שיותר מהר, יותר
טוב.