יש רגעים בעיר הזאת שאני נחנקת
כיתרו אותי חרדים, זרים וסתם מקבצי נדבות
סוחטים ומהדקים את מה שאין ביכולתי עוד לראות
לחץ בעמקי ליבי אולי בגלל העיר הזאת המחולקת
ואולי אלו הכתלים או אולי הדמעות
הכול סובב ומערפל, מנפץ לא מתעכל.
יש רגעים בעיר הזאת שהיא נראית
כמו עוד שילוב לא מוצלח של סמטאות
בני ברק ודרום תל-אביב, קסאמים
של שדרות וצריחי המגדלים בסכנין
והם כולם זבי חוטם ועוטי סרט אדום,
כרותי גפיים, פרועי שיער ומעוטרים בצלקות
ובתוכי רוצה לנוס על נפשי, להמלט
ובתוכי הדרכים לבית לחם או חברון חסומות
וכולי עולה בלהבות.
יש רגעים בעיר הכובשת הזאת שהיא מתנכרת
עוטפת אך לא מחבקת
ואני כבר לא רוצה לראות את הקפה בטחנה
או את הפלאפל בפינה
והכול קר ומקרר ולא רק בכיכר ציון
ואני רק רוצה עוד מעט לישון
יש רגעים בעיר הזאת
שאין בי שאלה אם להיות או לא להיות.
יש רגעים בעיר הזאת שאני כמהה לאהבה
אך נאלמת שוב ושוב לנוכח פני המלחמה. |
