חוזר הביתה
המנורה דולקת במסדרון
טלוויזיה ישנה, וחתול על הספה
הוא נע בכבדות
זה לא היום שהתחיל
זה לא היום שייגמר
ועל השידה, מונחת התמונה,
נוטה ליפול, מוגנת בזכוכית
הוא שוקע לאט על הספה
בחוץ, העולם עדיין זז
נוגע בזיפים, מעביר יד על השיער
פניו מגולפות וסדוקות
כמו פסל, שעברו עליו הימים
ומן הספה
הבית נראה לו כמו שממה
והוא מחפש מכול ציור, תנועה
ועל השידה, התמונה נשארת דוממת
מביטה בו בחמלה
והוא לא יודע מה לומר
בחוץ, רעש מכוניות
וילדים משחקים ברחוב
אם רק ידליק את הטלוויזיה
הוא ירגיש, שהיום לא נגמר
זוכר, איך היה מקשיב לשירים ברדיו
ואחר כך מדמיין את עצמו רוקד
ואותה באה אליו, מחייכת בלי שיראה
לרגע הדירה היתה ריקה,
לרגע העולם חיכה לו
ושניהם רקדו, בלי חשש
עכשיו גופו רועד באיטיות
במטבח מחכים לו
פלחי ביצה קשה, ובקבוק יין ששמר
הוא ינוע לשם
בלי שהתמונה תשים לב
יבחן איך בגדיו, תלויים עליו
בחוסר כבוד
פעם היה יודע, לחקות בשבילה
את הנסיכים
אחר כך, ידע
הוא לא יכול לענות על כל תשובה
והיא היתה מחכה, שיחזור
כדי ששוב ירגישו איך העולם לא שם לב
ועכשיו
במדבר הזה, הוא לא מכיר שום מקום אחר
ודלת החדר פתוחה, רומזת לו
שאין מקום אחר, שיקבל אותו כך
ועיניו ייסגרו, יבקשו שנייה אחת
שנייה אחת של שקט, הוא יבקש
התמונה תביט בו מן השידה
הוא לא יבקש ממנה תנועה
רק להביט בו, שהוא שם
יושב על הספה, כאשר
העולם בחוץ עדיין זז