"והיו לאותות ולמועדים" - נתנם.
לכל אחד עיתות מימשל משלו,
לכל אחד הילה במת-טקס, להימוג.
או בדרכו להפציע. הוד לו, גם הדר.
וחמת השמש תקרין אש
ליזע יום היא. -קום עצל!
מותן שנס, שרוול תקפל.
לרטוב יבש-לחם בזיעת-אף.
ללבנת-ירח. למבטה ארחיב לב.
אחבוק ואתכרבל לחומה לחיקה,
לאהבת בת זוג, אלחש גם אשיח.
רגע ואימוט. איעף - אלי מיטה, תרגיע.
ויש בנו אנו, בני אדם. לדיוקנם.
כמו מניפת גב-קלפים נבחרים.
לחשב מוח-בטן, יפרפר גם ייהפך.
מול מזלג דרכים, דרך-גורל לקחת.
וחק לי מאימי מורתי, מאבי יודע-כל.
אישה של ממש, לעולם לא תחפוס,
עצל לעמל-יום, בחפיסת נבחריה.
כטבע היקום. כבריאת האלוהים.
ישתלבו הם המאורות - כמערכת.
כך רק כך, תיקום גם ינון חום-בית.
עד חיים ארוכים. "ולימים ושנים".
ורואים, כי אכן בעליל.
אישה. יש ובונה היא.
אך רבות תמצא, תעצב.
אבוי! כי... 'בת-בונה' היא!
15.11.06 |
