יצאתי ממצרים.
כלומר לא נולדתי שם, צבר אנוכי, אבל שני הורי נולדו שם ,בקהיר
רבתי.
הם לא "מזרחים" או "קראים" עדות שישבו במצרים מימים ימימה ,גם
לא אשכנזים (אלה הגיעו מצרפת בשנות העשרים של המאה שעברה, נדמה
לי) אלא השתייכו ל"ספרדים" לעדה היהודית הגדולה ביותר שם.
הוריהם הגיעו ממקומות שונים ומשונים.
מצד אמא היו בענפים העליונים יותר של העץ גם
סוריה,פלסטין,ואפילו איטליה גבול אוסטריה.
סבתא שרה מהצד של אבא נולדה בטורקיה וסבא אברהם בסופיה
בולגריה וממנו שמי באקיש.
גנטיקה וסביבה התערבבו אצלי יפה לידי מה שאני אוהב לקרוא
"אגואיזם מעודן"
אגדות מספרות שבצד של סבא אברהם היו סימנים לאריסטוקרטיה, או
במילים אחרות אני שריד לאצילות בולגרית וזורם בעורקי דם כחול.
וכן הבקישי הממוצע אוהב את החיים הטובים ולא כל-כך להתאמץ
ואגואיסטית אצילית שולטת בו.
לא אגואיסטיות דוחה ומגעילה, אלא כזו, שמשום מה, אפשר לקבל
בהבנה.
צד הכוהנים של אמא הצטיין מן הצד השני בחסכנות נאמנות והקרבה
עצמית.
תכונה אחרונה זו, אכן סותרת, כמעט במאת האחוזים את האגואיזם
הצרו, ואכן לסיר היה מכסה למכסה היה סיר,אם כי לפעמים היה שם
חם מאוד בתבשיל...
אנ יצאתי מעורבב מין אגואיסט מעודן שכזה.
חושב על עצמו ונוחיותו, אבל סובלני לזולת ויכול למצוא עצמו
עוזר לו, אבל נזהר מאודב שלא לאבד את האני העצלן שלו!
ואיך הסביבה השפיעה?
מה הקשר ל"מצריות" ממנה יצאתי?
את זאת חברים אני צריך עוד לחקור...
