אוקיי, אז מה היה לנו בזמן האחרון?
אני לא חושבת שיש איזשהו שינוי....
אולי אני מאוכזבת מעצמי מכל מיני סיבות,
נראה לי שהכי יותר מהציונים של הבחינות.
אני לא מצליחה לפקס את עצמי, ואין לי מוטיבציה להמשיך.
המיגרנות חזרו לתמונה.. כמה שזה גורם לי להיות דיכאונית,
קרה ואפטית...
כמה שאני צריכה עכשיו מישהו שיחבק אותי וינשק אותי ויגיד לי
שהכל הולך להיות טוב.
מישהו רק בשביל להפיח בי תקווה, שנעלמה.
אז כן, אני מכירה מישהו שאולי יכול לעשות זאת יותר טוב מכולם.
כל יום אני מגלה שאנחנו יותר דומים ממה שחשבתי.
אבל הפחד שאני אפגע חזק מכל.
אני לא מצליחה להעמיד אותו במקום, ולגרום לו להיות שלי.
וגם אם הוא היה מרצון, אני לא יודעת אם הייתי מצליחה להשאיר
אותו לצידי..
הוא התקווה שלי, אבל היא נמוגה.
מה שנקרא, אהבה ממבט ראשון, ואולי זאת רק תשוקה.
אבל למי איכפת ההגדרות? העיקר שיהיה משהו..
שיקרה!
אני מקווה שאני זאת שאגרום לשינוי, כי אז אני אפתיע את עצמי
יותר מכל.
בינתיים אני אצטרך למצוא כיוון אחר, לראות אם יש תקווה במקום
נוסף.
אולי אני אתפתה ואלך למסיבה שהזמינו אותי השבוע, נראה מה
יהיה...