דוד אבוטבול / בחום הליל |
ומצחך נושק ברוך לשפתי
גופך קטן, מצטחק במיטתי
לאיבוד הולכים, אחת בשני
בטנך עוטפת את ליבי בחומה
ורגלך הרכה מטיילת בגפה
חיבוק אמיץ אחרון, טרם תרדמי
וחוזרים לחלום, אחת על השני
נושך את שפתיך חזק - שלא תלכי
תתחנני ותשבעי שאת שלי
אני לא עוזב. עד שאת משחררת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|