אוכל שקרים.
הוא אוכל את השקרים שלך, בכפית זהב.
הוא עוטה על עצמה מסיכה לבנה.
הוא מחייך כדי שלא יצטרך להוריד אותה.
הוא מטייל בין קרעי הזכרונות שלך.
מנסה להאבק בהם.
הוא מאמין לכל מילה שיוצאת לך מן הפה.
ואם במקרה נפל ממך איזה זיכרון כואב, הוא נפגע.
הוא מסתכל עליך מבעד לחריצי העיניים שבמסיכה.
במבט משתהה, בעיני איילה גדולות.
אבל מבחוץ אף אחד לא ישים לב.

הוא מנסה להאכיל את עצמו אגדות.
כולן מתנפצות.
בדיוק כמוהו.