|
אוכל שקרים.
הוא אוכל את השקרים שלך, בכפית זהב.
הוא עוטה על עצמה מסיכה לבנה.
הוא מחייך כדי שלא יצטרך להוריד אותה.
הוא מטייל בין קרעי הזכרונות שלך.
מנסה להאבק בהם.
הוא מאמין לכל מילה שיוצאת לך מן הפה.
ואם במקרה נפל ממך איזה זיכרון כואב, הוא נפגע.
הוא מסתכל עליך מבעד לחריצי העיניים שבמסיכה.
במבט משתהה, בעיני איילה גדולות.
אבל מבחוץ אף אחד לא ישים לב.
הוא מנסה להאכיל את עצמו אגדות.
כולן מתנפצות.
בדיוק כמוהו. |
|
|
דינו, לך תגיד
לבועז שבערב הבא
בשונצינו אני
מקריא סלוגנים.
לא, אף אחד לא
יקריא שם עוד.
אני מקריא
סלוגנים ואז כל
מי שבא הולך
הביתה ונכנס
לעמוד שלי.
המאפיונר
הקומפולסיבי
דואג
לפופולאריות
שלו. הוא גם שלח
את דינו לחסל את
המרגל, שלא יספר
לקרת. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.