|
אוכל שקרים.
הוא אוכל את השקרים שלך, בכפית זהב.
הוא עוטה על עצמה מסיכה לבנה.
הוא מחייך כדי שלא יצטרך להוריד אותה.
הוא מטייל בין קרעי הזכרונות שלך.
מנסה להאבק בהם.
הוא מאמין לכל מילה שיוצאת לך מן הפה.
ואם במקרה נפל ממך איזה זיכרון כואב, הוא נפגע.
הוא מסתכל עליך מבעד לחריצי העיניים שבמסיכה.
במבט משתהה, בעיני איילה גדולות.
אבל מבחוץ אף אחד לא ישים לב.
הוא מנסה להאכיל את עצמו אגדות.
כולן מתנפצות.
בדיוק כמוהו. |
|
עיון שפצור
ומחזור
עיון, על שם
מה?
על שם זה שאף
אחד לא באמת
מסתכל על מה
שאני כותבת
שפצור,על שם
מה?
על שם זה שאני
לא מספיק מוכשרת
ועל כן ישנו
הצורך במספר
מומחים לשוניים
שישנו את כל מה
שכתבתי למצחיק
מעניין ואף
מסקרן
ומחזור, על שם
מה?
על שם זה שאין
איש מתעניין
במחשבותיי
חששותי סלוגניי,
ועל כן אפשר
לזרוק אותם,
ולהפוך אותם
למשהו אחר
ומועיל יותר
הוועדה הירוקה
מנקה את הבמה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.