שלחתי את ידי לסגור את דלת המכונית
לא הייתי בטוח אם נפגש שוב
אבל גם לא הייתה בי החוצפה להשאיר את האוטו ככה באמצע הכביש
ולרדוף אחריה
יש משהו עלום במפגש עם חיילת על מדים
יש משהו בפנימיות שלא יוצא החוצה
שאולי כן יוצא בפרץ אופנתיות
עורה היה שחום מספיק כדי שמדי הצבא שעל גופה יתהוו לעולם של
זיכרון ויופי.
בילינו 20 דקות יחד
5 מיתוכן עברו בשתיקה
עד ששאלתי לשמה
היא אמרה שמתאים לי נועם
עם או בלי ו', שאלתי אחרי ציחקוק אמיתי
היא שאלה על התרפקותי
זה בדיוק מה שאני עושה, עניתי
תופר שמות על אנשים
איזה שם מתאים לי? שאלת
היססתי
כך נשכחה לה שאלה בין חיוכים
אני נהנה לשכוח שאלות, זה מראה על כימיה טובה
על התקדמות ושחרור.
צומת קדושה, אצבע מורמת, נטיב ימני
והופ...
עולם נוסף נפתח בין שניים
עולם של אמונה, אהבה במבט ומסיבות אורגניות
עינייה חומות, עמוקות, פשוטות, שובות, משחררות.
ידעתי שהתאהבתי בה
מהשנייה שעיניינו הצטלבו
מבלי לדעת מי היא או מה עבר עלייה בחיים שלמים עד לטרמפ הזה
פשוט איכשהו ידעתי אהבה צרופה ברגע
ואפילו שאינני יודע מה אני רוצה מעצמי
ידעתי שאנחנו רוצים את אותו הדבר מהעולם.
הייתה לנו תקשורת מדהימה.
אך עדיין...
איך ב13- דקות תתוודא על אהבתך הניצחית
למישהי שהכרת 7 דקות קודם לכן
אתה לא, אני לא.
הייתי במקום הזה בעבר
לא בפתאומיות כזו אומנם
אך היו מיקרים בהם בחרתי להרגיש דברים שלא היו באמת שם.
נהנתי מהשיחה, מהניואנסים הקטנים והפידבקים המדובללים.
הייתי כל כולי ברגע
סירוב.
היא אמרה "אם אתן לך את מספר הטלפון שלי אני יודעת שהקשר
בניינו לא יהיה אפלטוני וזה לא מקום שאני יכולה למצא את עצמי
בו".
מה?!
הרגשתי כאילו נזרקתי מהקומה החמישית על מצע של פרוות חתולים
רכה ומנחמת
להתכרבל בתוך פרוות חתולים זה נחמד
אולי הדרך הכי נחמדה שנזרקתי חזרה לעולם המציאות מעולם,
הייתה במילים שלה כנות מנחמת שכזו,
נשלפתי מהרגע.
אך עדיין
יכל להיות שזה לא רק שלי הפעם?!
חזרתי לכאן ועכשיו רק כדי לשמוע את המכונית שמאחורי מצפצפת
בחוסר סבלנות אופיינית
עיתוי זה הכל בחיים אמרו לי פעם
אז נתתי בה מבט שואל אחרון והיא רק חייכה בהתנצלות
שלחתי את ידי לסגור את הדלת.
ושלושה ימים אחר כך עוד תהייתי אם דרכינו יתפצלו שוב
אחח...
אם רק הייתי טיפה יותר חוצפן.