אל הגבהים,
אליהם רציתי להגיע,
שוב לא אגיע לעולם.

אולי בדמיוני,
הכוחני, התובעני,
אולי איתו
יש לי עוד תקווה
למות עם מעט שלווה.

ואולי הגבהים שאליהם אגיע
הם אילו אשר יחריבו אותי
אבל רק את גופי החומרי
ולא את נשמתי,
לה חיי עולם.

ואולי-
כאשר אביט מטה
ואראה חיי אדם
נמלים מתרוצצות
מנסות
שוב
את מזלם.
אז אראה משמעויות אחרות
אז אראה פתרונות לבעיות
שקודם לא ראיתי
אף לא חיפשתי.

אבל אז זה יהיה קצת מאוחר.
כי כאשר גופי יצנח,
זה הגוף החומרי, הסופני
אל תוך אובדן החושים והחיים
וקול של רננה יעבור וירעד
אז כבר לא תהיה לי דרך חזרה.
אז זו תהיה
דרכי
האחרונה.

ואשמע את קולות השמחה הבוקעים
המתפלצים
היוצאים
וכובשים
עולמי עד.

כן, אותם אשמע
עד המאית האחרונה
של נשמת אפי
זה הגופני, החומרי
עד הרגע
בו יפגוש גופי הנעור לחיים
את קץ כל הזמנים.