שנתתי לנכד שלי סוכרייה
הוורטר'ז אוריגינל.
היה על פרצופו חיוך
מתקתק כזה, קרמי.
ואז זה קרה.
התאים בגופי כבר לא עמדו בכך.
מעט מדי סוכר.
מעט מדי אינסולין.
"סבא, אל תמות!",
שמעתי את קולו הדקיק
נחרד עת ראשי נחבט ברצפה הקרה.
"סבא אל תמות", אמר ונשק.
וחייתי מנשיקתו המתוקה.
מאז אני מחזיק שתי סוכריות
וורטר'ז אוריגינל בכיס.
מי יודע מתי הנכד שלי ירצה עוד אחת כזאת...
(מוקדש לשני נושאים שאין עוד בחיי
סוכרת וסבא שלי)
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|