New Stage - Go To Main Page

ליאון קפקא
/
שדות מוזנחים

השדות מוזנחים וכך הציונות.
מכונה מפלצתית אדומה קצרה את השדה באביב אשתקד, מכונה מפלצתית
הקוצרת את פרי אדמת מדינת היהודים ולתודתה החלה שתאכל בערבה
של שבת רנדומאלית בביתה של משפחה ציונית מתפקדת בו נסובים האב
ובניו כמקדש לרוח הקודש שתמונתו על הקיר הסמוך ולו דולקים
נרות המסמלים את הכיליון. משפחה ישראלית ציונית כמעט
סטנדרטית, חרשו וקצרו האב והבן, חרשו וקצרו את השדות שמסביב,
חרשו וקצרו את אותם שטחים מזה"תים מועטים הניתנים לעיבוד.
חרש וקצר גם רוח הקודש אך הוא בעצמו נחרש ונקצר, רוחו על
הקיר, סביבו בני המשפחה אותו הם עובדים. קצרו האב וכרונוס את
השדה בחרמש, חרמש שקצר את השדות מידיים מדממות ומיוזעות שהכו
בחיטה באותה   אהבת מולדת אכזרית.
קצרו הבן ורוח הקודש בקומביין, התבשלותה של הציונות ויעילותה.
אין שירים שיהללו את המפלצת האדומה, אין צחי לשון ורכי רוח
שיהללו את האב וכרונוס בשחיטתם את החיטה באותו חרמש אכול
חלודה ונוזלי גוף, אין מי שיהלל את הבן בר המיכון והיתרון ואת
רוח הקודש שנלחמה בשדות הזרים לה שם לא היו אלים מאחוריה
ונקצרה היא כמו עשב שוטה.
קצרו האב והבן במכונה המפלצתית האדומה את שדות מולדתם
המלאכותית והמלכותית, מולדת שהייתה ליבם במזרח שהייתה להם
תקווה כי בשכרה יקודשו ולא יגונו כצאן לטבח. רוחות קדושות של
יפי בלורית ותואר, אלו שאשכי אבותיהם הכרותים מהפלנטה האחרת,
תלויים אדוקים וחונקים בצווארם.
קצרו כרונוס, האב, הבן ורוח הקודש את פירות האדמה המקודשת
בעתות שלום ושלווה, בכיסם מתיישנת רוח הקודש לזיכרון אידיאה
ולצווארם אשכים לזיכרון אכזריות הארציות.
אין לרוח אבן עולמים כשם שאין קבר לאותם האשכים. עומד האב
פעמיים בעת הקציר, גם בקלסו וגם בגאוותו, לקול רעם שהנו יד
בנו ולקול רעם שהנו יד אביו.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 15/11/06 9:48
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ליאון קפקא

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה