השמש מחיכת אל כל הנמענים,החול הרך מדגדג ברגלים,בריזה קרירה
מלטפת את בואם יחד עם הרוח השקטה של המערב.
ידו לחה,שניהם מזיעים אהבה.
חיוך נפלט,צוק נמרח.
הגלים נושקים לאוזניהם בחדוה. ענן פה,ענן שם,צדפים וכונכיות
מטיילות על חול,הסרטנים והדגים עדין ישנים אחרי לילה ארוך.
שערה רוקד עם הרוח,שערו קצר מדי בשביל זה,אבל אם היה ארוך- גם
הוא בוודאי היה יוצא במחולות.
עיניה בוהקות,חיוכה גאה ומתפרש,עיניו עצומות,פיו נפתח אט-אט.
להתקרב לאחוז לאהוב להתחנן לעצום להרגיש לנשק.
נשמה מתערבבת בנשמה,ראש מתערבב בראש,גוף מתערבב בגוף,אהבה
מתערבבת באהבה.
ולהסחף,ולהתמפץ במהירות ואח"כ לחזור לאותה נקודה רחוקה,ולזעום
ולגעת ולהרגיש ולהרגע ולהרגיע,לפקוח את העינים,לצמצם
אישונים,לנשום,ללטף את
המצח,לחי,סנתר,צוואר,חזה,בטן,מותניים,עגן,רגלים ואצבעות.
להזיל דמעת אהבה עם חיוך,להביט לתוך הבפנים,לתוך הנפש
החיה,הנפש המתפרצת,נפש שמחכה שרק יגלו אותה.
בשקיקה בשתיקה בלקיקה במתיקה בוותיקה.
הרבה משמעות,הרבה אהבה והרמוניה החול מספר.
והשמש מזמרת,ועניי הכבשים בוהים מלמעלה בהערצה,והדשא
בשדה,והעיר שנמצא יותר צפון-מזרחית-
וכולם יושבים על הארץ,והעולם משתתק,הכל כדי לשמוע את שירתה
המתקוה,העדינה והרכה-
והלילה ירד,
יושבת שם לבד,
האשה העצומה,
הלא היא-אמא אדמה. |