הוא אף פעם לא נחשב אדם אלים, נכון שהיה מתכסח עם חבריו אבל
מי לא?. אפילו פעם אחת שהרביצו לאחיו לא יכל להכות אותם פשוט
כי לא היה אלים, עד לאותו ערב שבו נכנס לחדרו והבחין בפושע
שהיה עסוק ולא הבחין בנוכחותו.

 מכל הדברים ששנא היה חדירה לפרטיותו, לחפציו ולחדרו שלו,
ואותו פושע ביצע את הפשע הנורא. הוא מיהר להביא פטיש מחדר סמוך
והתגנב בשקט לעברו, הכאב החד פילח את גבו בפתאומיות ועיניו
נפערו באימה יחד עם קול ניפוץ העצמות, הפושע נפל לרצפה חסר
אונים, כואב ומשותק. המכה הייתה נקייה והפטיש נשאר נקי.

 העובדה שהפושע מנוטרל לא הספיקה לו, הוא מיהר להוציא נר
וגפרורים מהמגירה. הוא רצה להעניש את אותו פושע שחדר למרחב
האינטימי שלו, הוא היה צריך להעניש אותו. הוא הדליק את הנר עם
הגפרור שניראה שלא רצה להידלק, אבל אחרי כמה ניסיונות נכנע
לבסוף הגפרור והוצת. שעווה חמה נזלה וטפטפה מהנר ישירות על כל
גופו הכאוב של הפושע- ידיו, רגליו, ביטנו, ראשו ועיניו.

 הוא נכנס לאקסטזה בעודו מטפטף שעווה וכל רצונו היה לגרום
לאותו פושע חסר אונים ומשותק לסבל גדול. כל מה שנראה בעיניו
היה זעם וכעס שהצטבר במשך השנים הארוכות שבהן פגעה והשפילה
אותו החברה והוא רק המשיך לספוג, ולספוג. לאחר מס' דקות נמאס
לו מהשעווה והחל להעביר את הלהבה של הנר על כל גופו של קורבנו
ולגרום לו כוויות קשות בכל גופו הפצוע והאומלל. לרגע הביט
בעיניו הקפואות והזדעזע, כאב עצום, בלבול וחוסר הבנה מוחלט היו
מעורבבים ביחד בתוכן, דבר שכזה לא ראה בחייו והסיט את עיניו
במהרה, כשהחזיר את מבטו לעיניו שוב ראה לרגע את אותו מבט שלאחר
שנייה פשוט נעלם, ועיניו התרוקנו לחלוטין. באותו רגע הבין
שלפניו מוטל גוף חסר חיים חבול ומושחת, מת!!

 הוא לקח חתיכת נייר והשליך בעזרתה את הגופה של קורבנו לפח
בעודו חושב: "אוייש! כמה שאני שונא ג'וקים..."