ובבוקר ההוא,
ספרתי כאבים.
התעוררתי מהלילה הקצר,
שהותיר מתחת לעיני עיגולים שחורים
וחשק לקפה שחור.

לאט לאט התקדמתי למקלחת
הכל אני עושה לאט, למרות שאתה תמיד אומר
שמהר
הרבה יותר עושה לך את זה
אבל לי זה
כואב.

המים רתחו ונמזגו לכוס הקפה שלי.
קיבלתי כוויה,
ולמרות שהשריתי את היד במים קרים,
עדיין בכיתי
מכאב.

המצית הכתום שלי הבעיר את הסיגריה.
ישבתי בחוץ והקשבתי לשקט.
העשן זז לכל עבר וצרב את עיני.
צרב וכאב.

ובבוקר ההוא כמו בכל הבקרים
התקשרתי.
בבוקר ההוא, ספרתי כאבים,
ובכיתי בגללך,
וכאב
כמו שבחיים לא כאב לי.