אני מרגישה את זה מתקרב אליי, אבל אני כבר לא מסוגלת להתחמק.
האצבע שלי, שנוגעת בעדינות באוזן שמאל, חוזרת אל העיניים שלי
אדומה. דם. אני בוכה, צועקת לאמא שלי שאני אוהבת אותה. מחבקת
אותה. אחות שלי הולכת אחריי, שואלת אותי שאלות. אח שלי אומר לי
להירגע קצת, שבמילא בדרך כלל לא מתים מכדור בראש. ובתוך
ההיגיון של המצב, זה נראה לי הגיוני. ברור, לא מתים מכדור
בראש. אני רצה צועקת בוכה רבה כועסת נעלבת זורקת היסטרית. וכל
הזמן הזה כואב לי הראש כאב עמום, אני מדממת, וברור לי שאני
אמורה למות. כל רגע עכשיו, אבל הרגע לא בא. ואני היסטרית...
אבל לא בגלל שאני הולכת למות.
בגלל שאני לא מתה. |
