הדממה חוסמת כל נקודה אפשרית שניסיתי אי פעם לגעת כל מה
שניסיתי לצור בצורה טובה יותר נמעך בין כל אותם כשלונות
שדוחסים אותי אל תוך קופסא קטנה ומחרידה שאין בה שום פתח
איוורור אפילו קרן אור לא חודרת פנימה אפילו לא מנסה להפגין את
נוכחותה מפחדת להיבלע בין כל המשקעים האפלים שנהפכו עם השנים
לדרכים מישוריות כל צעד שעשיתי רק בורח מפני עצמו מנסה גם הוא
לברוח מכפות הרגליי שמנסות לפלס את דרכן בין מירמור לעצבות בין
תיסכול לייאוש השיברון כבר הפך לסכין חד שמוכיח את קיומי
המוחשי.

בין השורות נופלות אותיות שיוצרות משפט אחד שלם שתמיד רציתי
לצרוח אבל שתקתי.