|
אני רוצה ללכת לאיבוד
ביער של עצי פרי.
שם אפסע גלמוד,
אפרוק מסע נפשי.
שם אצבור את השקט
בטיפות קטנות ולבנות.
לשימוש חוזר אחר - כך.
מרפא לכאש ראש של שעות.
אני רוצה לנקות את הזכוכיות
הפרושות כגבישים על הלשון.
הדוקרות לי את חוש הטעם.
כמו רדיפה אחר הזמן בלי שעון.
נמאס לי להיות מכור
למלחמה בין מוחי לסביבה.
נמאס לי להיות עצור
בין מחיצות הצורחות בדממה.
אצא מהררי הבטון
המקיפים אותי באפרוריות משתוממת.
אזחל כמו נחש על גחון
כדי להשקיט נקמתם הצורמת.
וכשסוף סוף אקיץ ביגעה
מענני הפיח השחורים,
אנשום קצת אוויר לרווחה,
אטעם את השדות הירוקים. |
|
|
"אם תפסיק לא
תפסיק לבכות
ניטאוש שלי, אני
אתן לך סיבה
לבכות"
אמא של ניטשה
ובוריס, מחנכת. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.